יהודה דויטש

באחד הימים קיבלתי הנחיה להחליף למנויה מלחצן קווי ללחצן סלולרי היות והמנויה ביטלה את הקו של בזק שהיה בביתה. הכתוב מטה נכתב ע"י המנויה ציפורה אידלין:

יום אחד הגיע יהודה, אב הקהילה שלנו, והביא לי “לחצן מצוקה חדש” – לחצן מצוקה של נטלי.
אמר לי ענדי את השעון של הלחצן יום ולילה על ידך, וכמובן אמר להתקלח עם השעון,
באחד הלילות ירדתי מהמיטה, כנראה מתוך עייפות וחולשה. יותר מזה איני זוכרת.
מצאתי את עצמי על הרצפה, החדר חשוך, הכאב גדול, ולא הייתי מסוגלת לנוע.
אבל דבר אחד כן זכרתי – מה שיהודה אמרה לי: “לחצי על כפתור המצוקה של נטלי.”
לחצתי.
מיד נעניתי. לא הייתי לבד.
אמבולנס וצוות הגיעו במהירות, וכל ילדיי עודכנו.
לא הבנתי אז את גודל השעה, אך בתוך זמן קצר הובהר לי עד כמה הרגע הזה היה קריטי.
עברתי שני צנתורים, ולאחר ימים רבים של טיפול ושיקום חזרתי הביתה – אחרי טיפול לבבי והחלפת אגן הירך. כמובן כל אורך האישפוז בבית חולים ותקופת השיקום יהודה היה איתי בכל רגע נתון. אין לי ספק שלחצן המצוקה הציל את חיי.
תודה גדולה, עמוקה ומלאת הערכה ליהודה –
על הדאגה, על האחריות, על הראייה הרחבה,
ועל כך שבזכותו אני בחיים,
הכרת תודה כזו אינה מובנת מאליה.
יישר כוח גדול ותודה ענקית ליהודה אב קהילה שלנו.