חזון החברה 
ליצירת קשר
דכאון וחרדה
דיכאון יופיע בקרב 15-20 אחוז מהאוכלוסיה לפחות פעם אחת בחיים.
אצל חולים קרדיאלים דיכאון נמצא כמגביר את הסיכון לתחלואה או תמותה נוספת פי 3-4.
שכיחות הדיכאון המג'ורי בקרב חולים לאחר התקף לב מגיעה לכדי 15-20 אחוז.
27 אחוז מהחולים לאחר התקף לב מדווחים על דיכאון קל.
50 אחוז מהחולים יחלימו בכוחות עצמם מהדיכאון אך ב- 50 האחוז האחרים הדיכאון יחמיר או יחזור במהלך שנה, דבר המעלה את הסיכון שלהם לתחלואה ותמותה גבוהים יותר.
הקשר בין מחלות לב ודיכאון:
בשנים האחרונות נחקרים ומפורסמים מחקרים רבים המתארים את הקשר בין דיכאון לתחלואה לבבית ובין דיכאון לתמותה.
דיכאון הינו risk factor (גורם סיכון) עצמאי ומשמעותי גם להתקף לב ראשון וגם לעליה בתחלואה ובתמותה לאחר ניתוח מעקפים.
להלן מספר פרסומים מייצגים:
מחקר שבוצע בארה"ב בשנת 2002 מצא כי דיכאון באוכלוסיה מבוגרת לאחר התקף לב, מעלה את התמותה פי 3 בארבעת החודשים הראשונים לאחר התקף הלב, לעומת אוכלוסיה דומה לאחר התקף לב ללא דיכאון. כמו כן באוכלוסיה שסבלה מדיכאון, שכיחות התקף לב נוסף היתה כמעט כפולה וכן נמצאה עליה בשכיחות מחלות נוספות כמו הפרעות קצב, סכרת וכו'.
מחקר שבוצע ופורסם בארה"ב בשנת 2002, בדק האם דיכאון המופיע במהלך של חודש לאחר ניתוח מעקפים, ישפיע על העליה בתחלואה הלבבית cardiac morbidity בטווח של 5 שנים לאחר הניתוח.
מכוון שנמצא כי הסימפטום הלבבי השכיח ביותר המופיע באדם הסובל מדיכאון הוא האנגינה או כפי שמכונה, תעוקת חזה, נקבע כי המצאותו של סימפטום זה באדם הסובל מדיכאון הינה המדד לקיום הדיכאון.
הימצאות סימפטום זה נבדק בחולים כעבור חודש, שנה וחמש שנים לאחר ניתוח המעקפים.
בסיכום עבודתם מצאו החוקרים כי דיכאון הינו פקטור חשוב ביותר המשפיע ועוזר בניבוי העליה בתחלואה הלבבית הן אחרי חודש והן אחרי חמש שנים.
דיכאון לא מטופל מגביר את אחוזי התחלואה בחולים אחרי ניתוח מעקפים.
מחקרים נוספים, בדקו את הקשר בין דיכאון לאחר ניתוח מעקפים ועליה בתמותה.
מחקר שפורסם בירחון רפואי מוביל Lancet בשנת 2003 בדק האם דיכאון משפיע על התמותה בחולים לאחר ניתוח מעקפים. נבדקו 817 חולים לאחר ניתוח מעקפים בין השנים 1989 – 2001 במרכז האוניברסיטאי רפואי Duke.
נבדקה ההיסתמנות הדיכאונית לפני הניתוח, אחרי שישה חודשים ולאורך 12 שנה.
התוצאות שמצאו החוקרים הם:
310 חולים (38%) סבלו מדיכאון מתוכם 213 (26%) בדרגת חומרה קלה ו 97 (12%) בדרגת חומרה בינונית עד קשה.
בדיקה שישה חודשים לאחר הניתוח הדגימה שחולים שסבלו מדיכאון לפני הניתוח ולאחריו היו בעלי אחוזי תמותה גבוהים יותר מאשר חולים שלא סבלו מדיכאון.
מסקנת החוקרים היתה, כי למרות הטיפולים הניתוחיים המתקדמים דיכאון משפיע על עליה באחוזי התמותה ולפיכך צריך להיות מאובחן ומטופל.
דיכאון לא מטופל מגביר את אחוזי התמותה בחולים אחרי ניתוח מעקפים.
פרסום חשוב נוסף, דן באילו מנגנונים משפיע הדיכאון על התחלואה והתמותה לאחר ניתוחי מעקפים.
המנגנונים הפתופיזיולוגים שהוצעו, כללו ירידה ב heart rate variability (שונות קצב הלב), שינויים בפעילות החשמלית הסימפטטית והפרה סימפטטית הלבבית, אי יציבות חדרי הלב ופעילות טסיות מופרעת, כולם משניים לשחרור חומרים כימיים בגוף במהלך דיכאון.
מחקרים שבוצעו בחיות במצבי דחק, בינהם כתגובה לניתוח, נצפתה עליה ממושכת ומשמעותית בהפרשת סטרואידים. חומר זה המופרש לאורך זמן בגוף, עלול לגרום בתהליך פיזיולוגי להופעת סימפטומי דיכאון וחרדה.
ישנם מנגנונים פתופיזיולוגים ברורים במסבירים באיזה אופן משפיע הדיכאון הן על התחלואה והן על התמותה בקרב חולים לאחר ניתוח מעקפים.
קיים כאמור קשר הדוק בין קיומו של דיכאון לפני ואחרי ניתוחי מעקפים וההחלמה מהניתוח, המשפיע הן על החמרת המחלה הבסיסית והן על אחוזי תמותה גבוהים יותר ולפיכך מהווה גורם פרוגנוסטי (תחזיתי) גרוע.
מכוון שמדובר על כמיליון חולים בשנה שמתוכם כאמור 20 אחוז יחוו דיכאון ויהיו חשופים לתמותה פי 3, יש חשיבות גדולה לטיפול בדיכאון הנלווה למחלה הלבבית.
הקשר בין מחלות גופניות ודיכאון ולהפך:
מחלות גופניות עלולות לגרום להופעת דיכאון וחרדה, ולהפך, מצבי חרדה ודיכאון יכולים להחמיר את תחזית מחלתו הגופנית של אדם.
כיום ידוע כי מחלות גופניות, דוגמת סכרת, יתר לחץ דם, מחלות מטבולית ואנדוקרינולוגיות הן מושפעות באופן שלילי מתופעות פסיכולוגיות והן תורמות בעצמן להתפתחות חרדה ודיכאון.
לחץ וחרדה מוכרים כגורם סיכון למחלות לב, מחמירים את ההתאוששות מהתקף לב ומגבירים את הסיכון לתמותה אחריו.
הקשר בין סוגי אישיות וסיכון לתמותה מהתקף לב:
חולי לב שעברו התקף ראשון או ניתוח מעקפים, נתונים בסיכון מוגבר יותר מאשר כלל האוכלוסיה לתמותה מהתקף לב חוזר או ממחלות אחרות.
נמצא כי פרט לגורמים פסיכולוגיים ישנם סוגי אישיות המהווים אף הם גורם סיכון.
בעלי אישיות אלו מתאפיינים בכך שהם מסוגרים בתוך עצמם יחסית לאחרים, הם נתונים בפחדים ודיכאון קל, הם בעלי אישיות פסימיסטית עם לחצים נפשיים מתמשכים, הם שומרים מרחק מאחרים ולא נוטים להתייעץ ולהעזר במה שנוגע למצבם הנפשי.
נמצא כי מעבר להשפעת המצב הנפשי, העליה בתמותה בטיפוסים מסוג זה נובעת מהעליה בסטרס (מתח) הגורם להתכווצות יתר של עורקי הלב והצמדות יתר של טסיות (לוחיות) הדם ויצירת קרישי דם. כמו כן אנשים אלו נוטים פחות לטפל בעצמם מבחינת תזונה ופעילות גופנית.
מאפייני הדיכאון:
מחלת הדיכאון מאגדת בתוכה סימפטומים הקשורים למצב הרוח, לתיפקוד הגופני ולתיפקודים הקוגניטיבים.
להלן 9 סימפטומים המהווים את הליבה של מחלת הדיכאון:
מצב רוח ירוד.
ירידה בחשק ובעניין והעדר תגובה לארועי חיים משמחים.
תאבון ירוד עד אובדן תאבון מלא, מלווה בירידה במשקל.
הפרעות בשינה.
האטה פסיכומוטורית או אי שקט פנימי.
קשיי ריכוז.
עייפות וחוסר אנרגיה.
תחושת אשמה עצמית, חוסר ערך ופסימיות שלטת.
מחשבות אובדניות.
אופציות הטיפול:
הטיפול התרופתי - תרופות המשפיעות על המערכת הסרטונרגית:
משנת 1987 החלו להופיע תרופות המשפיעות על המערכת הסרטונרגית כשהראשונה בינהן היתה פרוזאק.
תרופות אלו בשימוש רחב כיום בשל יעילותן הגבוהה לעומת תופעות לואי בעוצמה נ מוכה.
בקבוצה זו קיימות התרופות הבאות: פרוזאק, סרוקסאט, פבוקסיל, לוסטרל, צפרמיל, צפרלקס.
בשנת 2002 פורסם מחקר שבדק את יעילות ובטיחות הטיפול בלוסטרל, בחולים מאושפזים לאחר התקף לב או תעוקת חזה בלתי יציבה, הסובלים גם מדיכאון.
תוצאות המחקר מצביעות באופן ברור על בטיחות גבוהה מבחינה לבבית במהלך השימוש בתרופה זו וכן על יעילותה כאנטי דיכאונית.
תרופות המשפיעות על המערכת הסרטונרגית והנוראדרנרגית:
קבוצת תרופות נוספת משפיעה על המערכת הסרטונרגית והנוראדרנרגית. התרופות החדישות בקבוצה זו הינן האפקסור, רמרון, איקסל.
תרופות המשפיעות על המערכת הנוראדרנרגית:
קבוצת תרופות המשפיעה על המערכת הנוראדרנרגית. התרופה החדשה בקבוצה זו הינה האדרונקס.
הטיפול הטבעי:
קיימות מספר תרופות טבעיות שנמאו יעילות הן בחרדה והן בדיכאון.
Kava kava יעיל בנדודי שינה מתח וחרדה.
Black cohosh יעיל במצבי חרדה ודיכאון.
Gingko biloba יעיל במצבי חרדה ודיכאון.
Hypericum יעיל במצבי חרדה ודיכאון.
ביופידבק:
שיטה העוזרת בהקניית טכניקות לשליטה עצמית והרגעה בעזרת מיכשור ממוחשב הקולט את המדדים הפיזיולוגים של הגוף. בעזרת שיטה זו למד האדם לשלוט בתפקודים הפיזיולוגים כמו דופק, לחץ דם, הזעה וכו'.
תזונה:
הקניית הרגלי אכילה נכונים ותזונה נכונה חשובים הן במניעת מחלות גופניות והן במניעת דיכאון וחרדה. חסרים במרכיבים תזונתיים כמו חוסר בויטמין B12 , חומצה פולית ואחרים משפיעים על תפקודי מערכת העצבים, הפרשה אנדוקרינית והורמונלית .
טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי:
מחקרים רבים מצביעים על כך שטיפול משולב תרופתי ופסיכולוגי מביא לתוצאות היעילות ביותר. מדובר בטיפול קוגניטיבי השם דגש על דפוסי החשיבה השליליים המאפיינים חולים אלו ומלמד את המטופל לפתח דרכי חשיבה חלופיות להערכת מצבו בצורה חיובית יותר ומסייע להתמודד עם הדיכאון והחרדות ביתר קלות.
דר' לוי שלמה, פסיכיאטר,
מומחה להפרעות דיכאון, חרדה ותפקוד מיני.
עובד במרכז הרפואי שיב"א תל השומר.
ליעוץ ושאלות ניתן ליצור קשר: